מאירי על סוכה כ״ז

1 המשנה הששית והיא מענין החלק הזה ג"כ והוא שאמר ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון ישלים בלילי יום טוב האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות אמר הר"ם ר' אליעזר אומר כי מה שאמר השם בסוכות תשבו שבעת ימים חייב האדם להשתמש בסוכה כמו שמשתמש בביתו תמיד אכילתו ביום ואכילתו בלילה וחכמים למדין חמשה עשר בתשרי מחמשה עשר בניסן כמו שאכילת מצה ליל ראשון בלבד ואחר כך אם רצה לאכול או לצום או לאכול פירות הרשות בידו כמו שביארנו במקומו כמו כן בסוכות ומה שאמר ר' אליעזר וישלים ר"ל שיאכל מהפירות פי שנים מה שהוא רגיל לאכול מהם כל לילה ולילה אבל הלחם והבשר אין עולין לו לשתי סעודות ואין הלכה כר' אליעזר:

2 אמר המאירי ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה שהרי אמרו תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף בסוכה כן ונמצאו ארבעה עשר סעודות לשבעה ימים ושמא תאמר חמשה עשר הם עם סעודה שלישית של שבת אפשר שהסעודות הבאות מצד רגילות דירה הוא מונה וזו משום שבת היא וי"מ שאותה סעודה עומדת במקום אותה של לילה שמאחר שהוא שבע אינו חוזר ואוכל וכמה פעמים אדם אוכל באותו זמן סעודה של לילה מבעוד יום וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד שאף הם סוברים תשבו כעין תדורו אלא שדורשים אותו בפנים אחרים לומר מה דירה אי בעי אכיל ר"ל דברים שחייבים בסוכה כגון פת אי בעי לא אכיל אלא שמעביר את שעתו בדברים אחרים שאין חייבים עכשיו בסוכה כדי שיצא לו מתורת עראי אף בזו אין מטריחין אותו לאכול פת כדי לאכול בסוכה הא כל שהוא בא לאכול פת ודאי חייב בסוכה ובאכילת קבע וכן במיני תרגימא כמו שכתבנו ומ"מ יש חולקים לומר שאף מיני תרגימא פטורים והוא שאמרו חכמים שאין בה תשלומין שאם בפת אין כאן היכר ואם במיני תרגימא אין כאן השלמה והדברים נראים כשיטתנו כמו שכתבנו למעלה ושאלו בה בגמ' א"כ אף בלילי יום טוב נאמר כן והשיבוה מגזרה שוה של חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה התם לילה הראשון חובה וכדכתיב בערב תאכלו מצות אף סוכה כן ולענין אכילה הא לענין ישיבה ושינה ודאי כל שבעה חייב בה שהרי אף בביתו אי אפשר לו בלא הן והלכה כחכמים ושמא תאמר ובלילי יום טוב מיהא מה הוצרכנו לגזרה שוה והא ביום טוב אי אפשר בלא פת וכמו שביארנו במסכת ברכות שאם טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון מחזירין אותו מפני שאי אפשר לו בלא פת וא"כ מה הוצרכנו בפסח לקביעות חובה לילה הראשון מן המקרא ובחג לגזרה שוה שבו ואף למחרתו הואיל ויום טוב הוא על כל פנים צריך הוא לאכול פת שהתענית ביום טוב איסורו איסור תורה ומדין שמחה ושמא תאמר לילה ראשונה תורה שהכתוב קבעו חובה למצה ואף לסוכה מגזרה שוה אבל מחרתו כל שאינו מתענה אין חובת אכילתו בפת אלא מדברי סופרים ועל זו אמרו שחוזר בברכה אם שכח ולא אמרו דיו בפירות אלא בראש חודש וחול המועד שאסור בתענית של אבל וצער אא"כ אוכל פירות לצאת מכלל תענית א"כ מדברי סופרים מיהא יתחייב אף למחרתו שהוא יום טוב בין בפסח בין בסוכות נראה לי שמ"מ למחרתו אפשר לפת בלא סוכה ובלא מצה בחג באכילת עראי ובפסח בבצקות של גוים וגדולי הראשונים תירצו בה שיום טוב של סוכה יצא מכלל זה ומטעם תשבו כעין תדורו ומ"מ לענין מצה לא תירצו בה כלל ויש לתרץ בה שאלמלא גזרה שוה לא היו חייבים בו בפת מתורת סוכה אלא מתורת יום טוב ועכשיו חייבים בו מתורת יום טוב ומתורת סוכה ולעבור עליו בשתים או שמא לא נתחייב מתורת יום טוב אלא כדי שלא יעבור יו"ט בתענית ואם נזדמן שאכל ערב יו"ט בכדי שהוא שבע אין עליו חובה לאכל בליל כניסת יום טוב עד למחרתו ומתורת סוכה ומצה חייב בלילה וכבר כתבנו בה דרכים אחרים במסכת ברכות פרק זימון:

3 ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון משלים אף בלילי יום טוב האחרון ושאלו בגמרא והא אמר ר"א ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וא"כ היה לומר מי שחיסר אחת מסעודותיו ומאי לילה הראשון דנקיט וגדולי הרבנים פירשו והא אמר וכו' דכולהו בסוכה ולילי יום טוב האחרון ליכא סוכה דהא עבר על בל תוסיף וא"כ מאי תשלומין איכא אחר שאין שם סוכה ותירצו שחזר בו ר' אליעזר בראשונה ושלא לחייב אלא בלילה הראשון וחדש בה לומר שאם לא אכל ישלים ולפירוש גדולי הרבנים קשה לפרש שאף כשחזר בו אם השאלה היא האיך היא תשלומין אחר שאין שם סוכה מה הועלנו בתירוצו ואף בלילה הראשון האיך היא תשלומין בלא סוכה עד שרבים פירשוה כפירושנו וסוברים שהשלמתה בסוכה ובל תוסיף אין כאן דבל תוסיף שלא בזמנו בעי כונה וזו אין בה כוונת מצוה ולא אלא כוונת תשלומין ומ"מ מלשון הגמרא נראה לי שאינו סובר תשלומין אלו באכילה בסוכה שהרי שאלו במאי אי בריפתא סעודה דיומיה היא כלומר ואין כאן היכר שתהא לתשלומין ואם בסוכה הרי יש כאן היכר אלא שאינה בסוכה אלא שלכתחלה לפי פירושנו היה סובר שהסעודה הנתקנת לליל אחרון תהא עולה לתשלומין והקשה בה סעודה דיומיה היא ומאי היכרא איכא ותירץ בגמרא שלא בפת וסעודה שאין לדבר היכר ויאמרו שסעודת היום היא אלא במיני תרגימא כלומר פרפראות ומעדנים ולא בפירות לבד שהרי אין השלמה במה שאין בו חיוב סוכה ומה שהזכירו גדולי הרבנים בזו פירות פירושן בצירוף כסנין ופרפראות שמביא לאחר סלוק סעודה על צד הרגיל אלא שקשה לפרש מה הן התשלומין אחר שאינה בסוכה אלא שאפשר לפרשה בסוכה וכגון שאף הוא אוכל בלילי יום טוב אם אחר שפסק קידוש שעל פי הראיה דמיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן אם אף בזמן אחר וכגון שאין לו מקום להוריד את כליו או שמא הוא סובר שעכ"פ צריך לאכלה בסוכה מדין תשלומין אלא שזו שהקשו שאין זה היכר הוא מפני שיחשבו עליו שאין לו מקום להוריד בו את כליו ואע"ג שהוא צריך לפסלה אין הבריות מרגישות בכך ומ"מ לענין פסק אין לנו בטרח זה כלום אלא שכתבנוה דרך ביאור ומ"מ הלכה כחכמים שאמרו אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון ואע"פ שפסקנו שאין חובה באכילה אלא בלילה הראשון מברכין בה לישב בסוכה כל שבעה ואינו דומה למצה שהמצה אין בה אלא אכילה ואין חיוב אכילתה אלא לילה הראשון והרי אפשר לו בדברים אחרים אבל סוכה מצותה אף בישיבה ושינה והרי לענין אלו חייב בהם כל שבעה שהרי אי אפשר לו שבעה ימים בלא ישיבה ושינה כמו שביארנו וי"מ בטעם זה שהמצה כשאוכלה כל שבעה אינו אוכל ממנה לשם חובה אלא להשביע רעבונו ואינו אוכל ממנה אלא מפני שאי אפשר לו בחמץ והרי זה כאוכל בהמה טהורה מפני שאי אפשר לו בטמאה אבל ישיבת סוכה אינו אלא לקיים המצוה שהרי אי אפשר לו בלא ישיבה ושינה וחיובם בסוכה והלכך מברך עליה כל שבעה וכשתדקדק בדבר יפה הכל ענין אחד:

4 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

5 כל שאדם אוכל ויושב בסוכה יצא ואין הכרח לישב בסוכה אחת כל החג וממה שנאמר תעשה לך שבעת ימים כלומר לא שתהא ישיבתך בסוכה אחת כל שבעה אלא יוצא הוא מסוכה לסוכה פעמים בזו ופעמים בזו ואין כאן שום חשש בזיון של ראשונה וכן אם לא עשה סוכה מערב יום טוב יכול לעשותה בחולו של מועד אע"פ שאינה לשבעה כל שלא כיון לכך שאם כיון לכך אסור מצד מלאכת המועד ואין צריך לומר אם נפלה שחוזר ובונה אותה שהרי אין כאן כיוון מלאכה וכל שאין בו כיוון מלאכה במועד והוא צורך המועד אע"פ שאינו צורך אכילה ושאינו אבד במלאכת הדיוט מותר וכן אתה רשאי לפרשה בשאין שם אריגה ובנין גמור אלא הנחת מחיצות שאין בהם איסור במועד ומאחר שעושין סוכה בחולו של מועד אין צריך לומר שהגר שנתגייר בתוך החג או הקטן שהושלם זמנו שהביא שתי שערות בתוך החג חייבין בסוכה משם ואילך אע"פ שלא נתחייבו בה בימים שעברו מן החג:

6 אע"פ שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביום ראשון כמו שיתבאר יוצא הוא בסוכתו של חבירו דרך שאלה שהרי כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת והוא חסר וא"ו מלמד שכלם ראויים לישב בסוכה אחת ואי אפשר שיהא בה חלק לכל שהרי לא תגיע שוה פרוטה לכל אחד אלא דרך שאלה זה אחר זה אבל הגזולה פסולה מדין תורה ובגזל עצים ועשה סוכה אלא שחכמים תקנו בה שלא יהא לו עליו אלא דמי עצים כדין מריש שבנאו בבירה שלא חלקו בין בנין קבע לשל עראי והפקר בית דין הפקר ויצא מעכשיו לכשיחזיר את העצים או יתן דמיהם הא אם תקף חבירו והוציאו מסוכתו יצא אף מדין תורה שאין קרקע נגזלת אבל אם עשה סוכתו בראש העגלה וגזל העגלה וסוכתה או שהסוכה עשויה בדרך שאינה מחוברת לקרקע עד שנדונה מצד חבורה כקרקע ושאדם יכול לטלטלה כדרכה בלא פירוק וגזלה לא יצא שאין כאן דין תקנת השבים אחר שלא טרח בה והמסכך ברשות הרבים אע"פ שיש כאן צד גזלת הרבים שמקלקל את רשותם כשרה כמו שיתבאר בפרק שלישי:

7 חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ודוקא במקום שאפשר לו לילך ולחזור לביתו באותו היום כגון שהיה בתוך התחום או על ידי עירוב וכל שכן אם הוא בעירו הא אם אינו יכול לחזור לביתו ביומו אין ראוי לו לעשות כן ועל זה אמרו מעשה בר' אלעאי שהלך להקביל את פני ר' אליעזר בלוד ברגל והלך שם מערב יום טוב כדי להקביל פניו למחר אמר לו אלעאי אינך משובתי הרגל שהיה ר' אליעזר אומר משבח אני את העצלנים שאין יוצאין מבתיהם ברגל ואע"פ שמצד העצלה הוא שעושים כן מ"מ הפעולה הנמשכת ממנה טובה:

8 סוכה שהיתה חמה נכנסת לשם כגון שיש שם אויר בפחות משלשה וחמה נכנסת דרך בו ומצערת היושבים בה מותר לפרוש סדין במקום כניסת החמה ופירושה גדולי הדורות אף במבטלו לשם שאין זה אלא תוספת שהרי יש שם קצת אהל ומוסיפין על אהל עראי אפי' בשבת ומ"מ י"מ שמאחר שאינו קשור ולא מתוקן אין זה תוספת אלא עשיית אהל לכתחילה ובבטלו מיהא אסור ואין נראה כן וענין פקק החלון הוא נסר העשוי כמדת החלון ואין בו ידות וציר שיהא סובב עליו ונחלקו בו ר' אליעזר ורבנן שלדעת ר' אליעזר בזמן שקשור ותלוי שם באויר על ידי הקשר ר"ל שאינו נוגע לארץ פוקקין בו שהרי אין כאן בנין מחודש שיהא קרוי אפי' תוספת אהל וכבר נעשה הכל מבערב ואם לאו ר"ל שאינו תלוי אע"פ שהוא קשור הואיל ונוגע לארץ הרי זה תוספת אהל וחכמים אומרים בין כך ובין כך ר"ל אע"פ שאינו קשור ולא תלוי אלא שהוא בארץ לגמרי אף בלא שום קשר פוקקין בו הואיל ומתוקן מבערב לכך שיש עליו תורת כלי שהרי הכותל שהחלון בו כאהל וסתימת החלון כתוספת אהל כדרך שביארנו בסדין שהסכך אהל והסדין תוספת אהל והלכה כחכמים וכדרך שביארנו וכבר הרחבנו דברינו בעשיית אהל ובתוספות אהל במסכת שבת פרק כלים ומ"מ למדת שכל שיש שם אהל אע"פ שתוספת שלו בא ממקום אחר תוספת הוא ולהוציא מדעת מי שכתב שאין קרוי תוספת אלא שהיתה מחצלת פרוסה מעט והוא חוזר ופורסה יותר וכן יתבאר לך דבר זה משמועת כיפי דארבא שבזמן שיש בהם טפח מביא עליהם ופורס כדאיתא בעירובין וכבר כתבנוה גם כן במסכת שבת פרק כלים: